החלטה בתיק בש"פ 3553/13

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) מיום 21.4.13 בת"פ 42118-03-12, בגדרה נדחתה בקשת העוררים לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן החוק).

רקע

ב.             כנגד העוררים, זוג נשוי, הוגש ביום 26.2.13 כתב אישום מתוקן בשלישית, כשנה לאחר הגשת כתב האישום המקורי (25.3.12), בגין 18 אישומים (אישומים 1, 4, 6, 11, 14, 15 ו-18 נגד העוררים בצוותא והיתר נגד העורר לבדו). כתב האישום החמור מייחס לעוררים יחדיו ריבוי עבירות מס, סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, משיכת שיקים ללא כיסוי והלבנת הון. בנוסף, מיוחסת לעוררת גם עבירה של ניסיון לשיבוש מהלכי משפט, ולעורר מיוחסות עבירות של גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, הפרת הוראה חוקית, שיבוש מהלכי משפט ותקיפה בנסיבות מחמירות. כנטען בכתב האישום, עובר לשנת 2009 השתלטו העוררים על שטח הרשום על שם הוריה של העוררת, ובנו עליו, ללא היתר, וילה המכונה "הטירה", כדי לערוך בה אירועים פרטיים. כן נטען, כי החל מחודש אוגוסט 2010 ערכו העוררים ב"טירה" לא פחות ממאה עשרים ותשעה אירועים, וזאת ללא הודעה לרשויות המס, בלא לנהל ספרים, בלא לרשום תקבולים ובלא לשלם את המיסים הנדרשים כדין. נטען, כי בתקופה המתוארת בכתב האישום, הזמינו העוררים שירותים מספקים שונים, אשר בשיטתיות ותוך שימוש באיומים, לא שילמו בעדם. כן נטען, כי קיבלו כספים מלקוחות מבלי לתת להם תמורה בעבורם, בין היתר, תוך כדי איומים ומשיכת שיקים ללא כיסוי, וכן שימוש של העורר בפרטי כרטיס אשראי של לקוחה לשימושו האישי. כנטען, העורר תקף את גלעד דניאל - אדם שהעורר לווה ממנו 35,000 ש"ח, אולם אך חלק מההמחאות שנתן לו כובדו - במכת אגרוף, כשהוא מלווה בשלושה אנשים. עוד נטען, כי בעת שאמור היה לרצות עבודות שירות, בגין הרשעתו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ת"פ 1170/08), דאג העורר שאחרים יחתמו בשמו בדבר נוכחות, וכי העוררים ניסו למנוע את ידיעת הדבר מן הממונה על עבודות השירות. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים (מ"ת 42136-03-12).

ג.              ביום 29.4.12 הגיש בא כוח העוררים בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק בה טען, כי לא הועבר אליו חומר חקירה החיוני להגנתם של העוררים, אשר כולל אלפי שיחות טלפון שנקלטו בהאזנות סתר; וזאת, בעוד שהועברו לו רק מאתיים ושמונה שיחות מתוך שלוש-עשרה אלף שיחות שנקלטו בהאזנת הסתר, מסרונים שנשלחו למכשירו הסלולרי של העורר ואישור על סגירת תיק חקירה שנפתח כנגד העורר בשנת 2008. בעקבות דיון ביום 13.5.12, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, הורה בית המשפט (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) למשיבה, לודא שישנו פירוט כנדרש לחומר אשר לגביו יש כונה להוציא תעודת חיסיון, וכי בא כוח העוררים יודיע למשיבה מקום שבו קיימת הפניה למסמך שמהותו אינה ברורה, וזו תמסור הבהרה לגביו. כן נקבע, כי המשיבה, בהתאם להצהרתה בדיון, תערוך בדיקה חוזרת של שיחות הטלפון והרישום שנעשה לגביהן, וככל שיחסר חומר - הוא יועבר לבא כוח העוררים, וכן יועברו צוי האזנות הסתר. צוין, כי המסרונים נמסרו לבא כוח העוררים טרם הדיון.

ד.             ביום 14.5.12 הגיש בא כוח העוררים "מודעה ובקשה" בנוגע לגילוי חומר חקירה, בה ביקש להפנות את בית המשפט המחוזי לבש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (2008), וכן להורות למשיבה להעביר לידיו רשימה ממצה בהתאם לאמור בפסיקה זו, שהיא רשימה מורחבת, מעבר ל"מפתח התיק" או "תוכן העניינים". ביום 21.5.12 קבע בית המשפט כי על הצדדים לפעול בהתאם להחלטתו מיום 13.5.12.

ה.             לדברי בא כוח העוררים, בימים 11.9.12 ו-10.10.12 פנה אל המשיבה וביקש את חומר החקירה החסר, ובכלל זה את רשימת חומר החקירה ואלפי השיחות החסרות בהאזנות הסתר. ביום 25.10.12 התקבלה תגובת המשיבה, בה נטען, בין היתר, כי הרשימות המפורטות בתיק החקירה יחד עם תעודות החיסיון מהוות רשימת כל החומר שנאסף, וכי כל האזנות הסתר הרלבנטיות נמסרו להגנה (פסקאות 9-7 לערר, בלא שצורפו אסמכתאות).

ו.              ביום 31.10.12 הגיש בא כוח העוררים בקשה שניה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק (בע"ח 55053-10-12), ובדיון ביום 5.11.12 חזר על טענותיו בנוגע לגילוי חומר החקירה, תוך ציון העובדה שהתקבלו תעודת החיסיון, כמו גם 40 שיחות נוספות, שמתוכן רק 4 רלבנטיות לענייננו. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, הורה בית המשפט למשיבה למסור לבא כוח העוררים רשימה מלאה של כל חומר החקירה שנאסף בתיק, לרבות חומר חקירה שאינו מצוי ברשות הפרקליטות. כן נקבע, כי על הרשימה לכלול פירוט של החומר החסוי, ככל שניתן לפרט את מהותו, וכי בא כוח העוררים יעביר למשיבה רשימה מלאה ומסודרת של כל שיחות הטלפון המבוקשות על-ידו וזו תדאג להעברתן, גם אם לדעתה אינן רלבנטיות לתיק זה.

ז.              בדיון ביום 26.2.13 ציין בא כוח העוררים, כי הועברו לידיו חשבוניות המתעדות את הוצאות העוררים, אולם טען, בין היתר, כי אף שהעביר את רשימת שיחות הטלפון המבוקשות מצדו למשיבה, כהוראתו של בית המשפט, לא נענתה בקשתו. כן נטען, כי לא הועברה רשימת חומר חקירה אחת ממצה ומסודרת, כי אם אוסף של "מפתחות תיקים". באת כוח המשיבה טענה, כי בא כוח העוררים קיבל מענה מפורט לכל סעיף וסעיף במכתבו, וזאת לאחר בדיקה חוזרת של כל טענותיו. כן נטען, באשר לשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר, כי כל מה שסווג כרלבנטי הועבר לבא כוח העוררים, וכל שיחה נוספת שתוארה על-ידיו לא הועברה מכיוון שאינה קיימת במסגרת האזנת הסתר שבמוקד. בסופו של הדיון, איפשר בית המשפט לצדדים מזה ומזה, בטרם יתן החלטתו, להגיש תוך שבעה ימים פסיקה בעניינים השנויים במחלוקת, בכל הנוגע להמצאת חומר חקירה. העוררים הגישו את טיעוניהם המשלימים ביום 4.3.12 והמשיבה ביום 6.3.12.

ח.             בהחלטתו מיום 21.4.13 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העוררים. צוין, כי בהתאם להלכת זאבי (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (2005)) "האחריות לפעולות המיון והסיווג של החומר מוטלת על הרשות החוקרת, ועל הפרקליטות האחריות להבטיח כי בסופו של יום, מיונו וסיווגו של החומר יקיים כראוי את זכות העיון של הנאשם". מאחר שבאת כוח המשיבה הצהירה כי נערכה ביקורת על הסיווג שנעשה על-ידי גורמי המשטרה, ובעקבות פניות בא כוח העוררים, אף שבה ובדקה בעצמה את הדבר, צוין שניתן לקבוע כי מולאו התנאים שנקבעו לעניין סיווגם והעברתם של חומרי חקירה בכל הנוגע להאזנות הסתר. נוכח הצהרת המשיבה כי הרשימה שהועברה לבא כוח העוררים היא רשימת כל החומר שנאסף, גם אם היא על דרך של אוסף מפתחות כל התיקים, נדחתה גם טענת בא כוח העוררים כי הרשימה שהועברה אינה כוללת את כל חומרי החקירה. עוד נקבע, כי אמנם רשימת חומרי החקירה אינה כוללת את פירוט הראיות החסויות, אולם מאחר שלפי הצהרת באת כוח המשיבה מופיעה הרשימה במלואה בתעודת החיסיון ובנספח הכולל רשימת ידיעות, ניתן להסתפק בדבר.

הערר והדיון

ט.             כלפי החלטה זו הוגש (ביום 19.5.13) הערר הנוכחי, במסגרתו נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לפיה מלאכת מיון השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר מסורה למשיבה, ונוכח הצהרתה כי אין בידה ההקלטות שהתבקשו דין הבקשה להידחות; וזאת, מבלי שבדק בית המשפט את מיון ההקלטות בעצמו. כן נטען, כי העוררים מבקשים לקבל רק את רשימת השיחות, וכן את תקציריהן, שאינן נוגעות לצנעת הפרט, והדבר אינו נוגד את רוח הפסיקה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי אוסף "מפתחות" תיקי החקירה מהוה "רשימת חומר החקירה" כדין, וזאת מאחר שהדבר נוגד את פסיקתו של בית משפט זה, כפי שיפורט בדיון.

י.              בדיון ביום 5.6.13 חילק בא כוחם של העוררים את טענותיו לשלושה ראשים. ראשית, חזר על טענתו, כי לא הועברו לידי ההגנה הקלטות של שיחות רבות שידוע לו שהן קיימות, וביקש לקבוע כי על בית המשפט המחוזי לודא בעצמו את טענת המשיבה לפיה אין השיחות המדוברות מצויות בידה. שנית, כי זכאי הוא לקבל מידי המשיבה את רשימת כל השיחות שביצע העורר, להן האזינו, למעט אלה שעניינן צנעת הפרט, וכי רשימה כזו לא קיבל חרף בקשתו. לבסוף בראש השלישי נטען, כי טרם נמסרה רשימה מסודרת של כל חומר החקירה הערוכה בהתאם לקבוע בפסיקתו של בית משפט זה, כולל תמצית עניינו של כל מסמך.

יא.           באת כוח המשיבה טענה מנגד, כי הפסיקה קבעה, כי חומר שנאסף במסגרת האזנות סתר הוא בגדר חומר חקירה שיימסר לידי ההגנה, רק אם הוא בא בגדר הגרעין הקשה של החומר הרלבנטי להוכחת האישומים. נטען, כי בניגוד לגישת הסניגור, כל שיחה המוקלטת בהאזנת סתר פוגעת בצנעת הפרט, ורק אם היא רלבנטית לאישומים, יש הצדקה לפגיעה הנובעת מהעברתה. כן הוטעם, כי על המיון והסיווג אמונים גורמי החקירה, תוך ליווי הפרקליטות, ובאמצעות הכותרות שניתנות לשיחות יש לסניגור אפשרות לפקח על אותו סיווג. עוד הוטעם, כי שיחות עם מתלוננים נמסרו, אף אם אינן רלבנטיות במישרין לאישומים הנוגעים לאותם מתלוננים. כן טענה באת כוח המשיבה, כי משעבר על השיחות איש מקצוע מטעם התביעה וסיווג אותן, עברו על החומר שתי פרקליטות במחוז שלא מצאו שיחות נוספות אשר לא הועברו להגנה, וכן עברה היא בעצמה על כל הרשימה במשך שלושה ימים ולא עלה בידיה למצוא שיחות העולות בקנה אחד עם אלה שהסניגור טוען לקיומן - על בית המשפט להביא בחשבון ביתר שאת את החזקה שמלאכת הסיווג נעשתה באופן תקין. עם זאת צוין, כי שתי שיחות נוספות סווגו בכל זאת כרלבנטיות לאישום 12 ויועברו להגנה, וכן מקבץ שיחות נוסף סווג כ'נוגע' לאישום 8 ויימסר. צוין, כי לעורר אף קו טלפון קוי בבית, והשיחות הנטענות עשויות היו לכאורה להתבצע דרכו, אולם הוטעם כי ממילא אין התוכן הנטען בהן מתישב עם שיחות אחרות שהוקלטו והועברו להגנה. לבסוף טענה באת כוח המשיבה, כי לסניגור נמסרה רשימה של כל המסמכים שנאספו, ותקליטור שבו בידו להקליד את פרטי המסמך ולצפות בו, וכך באפשרותו לערוך בקרה על החומר שהועבר אליו ביחס לחומר שנאסף.

הכרעה

יב.           סעיף 74(א) לחוק, מורנו כהאי לישנא:

(א)   הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע, ולהעתיקו (ההדגשות הוספו - א"ר).

בכל הנוגע לראש הטיעון הראשון בערר - באשר להבחנה בין שיחות שהן רלבנטיות לאישומים ובאות בגדריו של חומר החקירה לבין שיחות שנגיעתן לאישומים רחוקה יותר, שאינן רלבנטיות במישרין או בעקיפין לאישום ואין בהן חשיבות ממשית להגנת הנאשם,שיחות "נוגעות", הצריכות להיכלל ברשימת החומר שנאסף ונרשם גרידא - הגורמים האחראים על סיווגו של חומר שנצבר במהלך חקירה ומיונו כראוי, בין היתר לשתי הקטגוריות האלה, הם ככלל גורמי החקירה המשטרתיים והתביעה. התביעה נושאת אף באחריות שהחומר יוצג לעיני ההגנה בהתאם לסיווגו. וכדברי השופטת פרוקצ'יה בעניין זאבי, "כבר נשנה לא אחת בפסיקה כי כללי הגילוי ויישום זכות העיון של נאשם בחומר חקירה מתבססים על הנחת מוצא כי המשטרה והתביעה עושות את מלאכתן באמונה וביושר" (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (2005), בפסקה 16; השוו בש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (2008)). השופטת חיות כתבה בעניין ברקו, כי "המלאכה של מיון החומר שנאסף מסורה כאמור בידי המשטרה והפרקליטות. הנחת היסוד היא כי גורמים אלה מבצעים את מלאכתם נאמנה ובאופן מקצועי ונטול פניות, ומשכך 'בשלב זה של קביעת היקף 'חומר החקירה' המועמד לרשות הסניגוריה חייבים כל הנוגעים בדבר לסמוך על הגינותם, מומחיותם ניסיונם ושיקול דעתם הנאות של נציגי התביעה הכללית'" (בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (2009), בפסקאות 23 ו-28 (להלן עניין ברקו)). אכן, יתכן לעתים שבית המשפט עצמו עובר על החומר, אך הדבר אינו צריך להיות כשגרה, והוא תלוי נסיבות. נוכח הדברים הללו, ולאחר שבאת כוחה של המדינה הצהירה כאמור שעברה בעצמה על כל רשימת השיחות, מסמך מסמך, והעבירה להגנה מספר שיחות נוספות שמצאה לנכון - והיא האדם הרביעי העובר על רשימת כל השיחות - סבורני, כי חזקה שגורמי התביעה והפרקליטות עשו את מלאכתם נאמנה גם במקרה דנא, ויש להעמיד את הפרקליטות בחזקת תקינות פעולתה. אכן, להלכה כל בדיקה נוספת עשויה לאתר עוד מסמכים בודדים, אך ברי כי יש להציב גבול סביר. לשכל הישר מקום במקומותינו. אין להלום איפוא את בקשת הסניגור שבית המשפט המחוזי יבדוק, באופן גורף, בעצמו היש בין השיחות שהוקלטו במהלך האזנות הסתר שיחות נוספות שהן רלבנטיות לכתב האישום.

יג.            אשר לקבלת רשימה של כלל השיחות שבוצעו על-ידי העורר, ובלבד שאינן פוגעות בצנעת הפרט, כחלק מן החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת - דרישה זו של הסניגור אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולפיהן:

"כדי שחומר יהוה חומר ש'נאסף ונרשם' כאמור, עליו להיות קשור ונוגע לאישום בדרך זו או אחרת, גם אם אינו רלבנטי לו באופן שיש בו כדי להופכו ל'חומר חקירה'. לפיכך, סעיף 74(א) מדבר בחומר שנאסף ה'נוגע' (כך במקור - א"ר) לאישום. חומר שהמשטרה 'נתקלה' בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום כלל ועיקר לא ייחשב 'חומר שנאסף או נרשם', כאמור, ויש להתעלם ממנו לחלוטין (ההדגשה הוספה - א"ר)" (עניין זאבי, בפסקה 14).